ביה"ד הארצי לעבודה: למעביד ציבורי סמכות חד צדדית ייחודית להוציא עובד לפנסיה מוקדמת בשל צורך לצמצם בכח-אדם בכפוף לשימוע

השופט שמואל צור

            השאלה המרכזית העומדת לדיון בפנינו היא האם הוצאתה לגמלאות של המערערת לאחר הגיעה לגיל 60, לפי סעיף 18(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב) תש"ל-1970 (להלן - חוק הגמלאות) נעשתה כדין.

הרקע העובדתי

2.         המערערת הועסקה בעיריית ראשון לציון (להלן - העירייה) משנת 1963 ועד 31.12.03, מועד בו הוצאה לגמלאות לפי סעיף 18(א) לחוק הגמלאות החל על עובדי העיריה. במועד הוצאתה לגמלאות היתה המערערת בת 62 שנים ו-10 חודשים, שכרה עלה על 82.5% משכר מנכ"ל והיא צברה זכויות לגמלאות בשיעור המלא.

3.         עד שנת 1995 כיהנה המערערת בתפקיד סגן מנהל אגף הנדסה והיא זכתה לשבחים על עבודתה.             בשנת 1995 הוחלט על שינוי ארגוני בעיריה במסגרתו הפך אגף ההנדסה למינהל. במסגרת זו מונתה המערערת כסגן מנהל לתכנון והנדסה לאדמיניסטרציה ולכח אדם. במסגרת השינוי הארגוני התמנה מר רמי זיו כמהנדס העיריה והחלו חיכוכים בינו ובין המערערת על רקע צמצום סמכויותיה.

4.         בשנת 2000 נערכה בעיריה בחינה של המשך העסקתם או ניודם של עובדי מינהל ההנדסה ובהם המערערת. ביום 5.1.03 התקיימה בעיריה ישיבה בנושא ארגון מחדש של מינהל ההנדסה, בה הוחלט על הפסקת עבודתה של המערערת בדרך של הוצאתה לגמלאות, תוך ביטול משרתה.

5.         ביום 30.12.03 אישרה מועצת העיריה את פרישתם הכפויה של 74 עובדים, חלקם במסלול של פרישה וחלקם במסלול של פיצויי פיטורים. במסגרת זו נקבע גם כי המערערת תסיים את עבודתה בעיריה ותפרוש לגמלאות. המערערת פנתה לראש העיר בעניין זה והביעה התנגדותה למהלך זה.

6.         ביום 8.2.04 הגישה המערערת בקשה לצו מניעה נגד הוצאתה לגמלאות, בה טענה בין השאר, כי לא נערך לה שימוע. על רקע זה הסכימו הצדדים לקיים לתובעת שימוע (פרוטוקול ישיבה בבית הדין מיום 19.2.04). בהתאם להסכמה זו נערך למערערת שימוע ביום 1.3.04.

7.         ביום 7.6.04 הודע למערערת כי, לאחר קיום השימוע, החליט ראש העיריה שלא לשנות את ההחלטה הקודמת בדבר הוצאתה לגמלאות. המערערת ערערה על ההחלטה להוציאה לגמלאות לפי סעיף 18(ד) לחוק הגמלאות וביום 21.2.05 נדחה הערר.

8.         בשנת 2004, במקביל להתנהלות בעניינה של המערערת, התקיים בבית הדין האזורי בתל אביב הליך קיבוצי בין ההסתדרות לעיריה בקשר לפיטוריהם ופרישתם מרצון של עובדי העיריה בשל הצורך לצמצם את מצבת כח האדם בעיריה (ס"ק 167/03). בדיון זה התעוררה, בין השאר, השאלה אם הוצאה חד-צדדית של עובדים לגמלאות לפי סעיף 18(א) לחוק הגמלאות צריכה להכלל במכסה המוסכמת של פיטורי הצמצום. בית הדין האזורי השיב על שאלה זו בשלילה, לאחר שקבע -

" בכל הנוגע לפיטורים במסלול של פרישה לגמלאות על פי חוק הגמלאות, ההסכם הקיבוצי [משנת 2003 הקובע את מכסת הפיטורים המוסכמת - ש.צ.]. " שותק" ולא קובע כל הוראה ספציפית לגבי עובדים שהגיעו לגיל 60 שנה, ואשר ניתן להוציאם לגמלה בהתאם ובכפוף להוראות חוק הגמלאות".

(סעיף 9 לפסק דין של בית הדין האזורי מיום 6.5.04).

על פסק דין זה הוגש ערעור לבית הדין הארצי ובאשר לנקודת המחלוקת האמורה נפסק לאמור:

"ד.      סמכות הוצאה לגימלאות מכח סעיף 18(א) לחוק הגימלאות, שאומץ על ידי הרשויות המקומיות, היא הליך אוטונומי המאפשר הוצאתם של עובדים לגימלאות החל מגיל 60 מבלי כל קשר להליך של צמצומים.

ה.        הסכם 03 מתייחס 'לפיטורי עובדים במסגרת פנסיה תקציבית שלא מלאו להם 50 שנה' (ס' 10, 9 להסכם 03), אך אינו מתייחס להוצאה לגימלאות במסגרות אחרות.

ו.          התבוננות בהוראות הסכם 03 ותכליתו, לא מובילה למסקנה, שיש בהוראות ההסכם משהו הגורע מסמכות העירייה להשתמש בסעיף 18(א) לחוק הגימלאות, כדי להוציא עובדים לגימלאות על פי סעיף זה. הסכם 03 לא מתייחס לנושא זה כלל, ונראה שאומד דעתם של הצדדים לא היה לכלול במסגרת "המפוטרים", פורשים לגימלאות שאינם במסגרת סעיפים 10, 9 להסכם 03.

            סוף דבר, אין לכלול פורשים מכח סעיף 18(א) לחוק הגימלאות, במכסת המפוטרים לפי הסכם 03".

            הינה כך, מכח פסיקת בית דין זה, לא נשללה סמכות העיריה להוציא עובדים לגמלה לפי סעיף 18(א) לחוק הגמלאות.